יהודים רבים מן האזור החלו לעבור אל פר לואוץ רק לאחר ההקלות של אמצע המאה הי ט. בתקופה זו התקיימה בעיר

Transkript

1 v letech a židovské náboženské obci sloužila do r. 1937, poté ji využívala Církev československá husitská, která ji v roce 1946 koupila i se sousedním domkem někdejší židovské školy. Obě budovy byly v letech zrekonstruovány. 16. září 1680 prodala městská rada Abrahamu Frýdlantskému malý pozemek (3 3 sáhy) na jihovýchodním o- kraji obecního katastru ( v Hájích ), aby zde mohl zřídit יהודים רבים מן האזור החלו לעבור אל פר לואוץ רק לאחר ההקלות של אמצע המאה הי ט. בתקופה זו התקיימה בעיר קהילה יהודית חזקה: בשנת 1880 היו רשומים בעיר 73 יהודים, בשנת 1900 היו רשומים 75 ובמרשם התושבים של שנת 1930 נרשמו רק 29 יהודים. מייד לאחר הפלישה הנאצית לצ כיה החלו ההתקפות על היהודים. בפר לואוץ היתה הקהילה היהודית מטרה להתקפות של בודדים בעלי נטיה פשיסטית. כבר ב- 15 בספטמבר 1939 הוצת בית הטהרה בבית הקברות היהודי בעיר ונשרף. תחנת המשטרה של העיר שבאחריותה היתה משימת סימון בתי העסק היהודיים דיווחה על סימון תשע חנויות יהודיות בתחילת המלחמה. בארכיון המחלקה לחקר השואה של המוזיאון היהודי בפראג מצוינים 31 קרבנות שמקום מגוריהם האחרון היתה העיר פר לואוץ. מנהל תחנת הרכבת של העיר מוסר עדות מזעזעת בדיווח ששלח להנהלת רשות הרכבות. הוא מתאר כיצד בתאריך נאספו 15 גופות של אסירים בתחום תחנת הרכבת של העיר. הגופות הושלכו מרכבות טרנספורט מאושוויץ שחלפו בתחנה. חלק מהאסירים נרצחו לעיני עובדי התחנה. בסביבות שנת 1800 הותקן בית תפילה יהודי קטן בבית ברחוב קראלובוהראדצקה (Královéhradecká) (מספר חלקה 225). בין השנים נבנה, בתקציב של 8000 זהובים, בית כנסת בסגנון הניאו רומאנסק בחצר הבית במספר חלקה 25. בית הכנסת היה בשימוש עד שנת 1937 ומאוחר יותר היה המבנה בשימוש הכנסיה ההוסיטית הצ כוסלובקית. בשנת 1946 נמכר בית הכנסת לכנסיה ההוסיטית יחד עם בנין בית הספר היהודי השכן. שני המבנים שופצו בשנים ביום 16 בספטמבר 1680 מכרה מועצת העיריה לאברהם פרידלנטסקי חלקת אדמה קטנה (בשטח של שלוש פסיעות על שלוש פסיעות, שהן כ- 30 מ ר) בדרום מזרח העיר על מנת שיוכל להקים בית קברות יהודי. בבית הקברות היהודי של פר לואוץ נקברו גם יהודים מכפרים ואחוזות בסביבה. מועצת העיר גבתה מהקהילה היהודית סכום של שלושים גרוש על קבורה של יהודי מקומי וסכום כפול על כל קבורה של יהודי מעיר אחרת. בית הקברות הישן נהרס בשנת 1847, אף אחת מהמצבות לא נשתמרה. בית הקברות היהודי החדש של העיר נוסד בשנת 1887 בקצה המזרחי של העיר, בשכנות לבית הקברות העירוני. כ- 20 מצבות מן השנים נשתמרו. לאחר מלחמת העולם השניה סבל בית הקברות מהזנחה ומהרס. בשנות השמונים של המאה העשרים תוכננה הריסת בית הקברות, אך לבסוף לא יצאה התכנית אל הפועל. בשנות התשעים נוקה שטח בית הקברות ומצבות שנפלו הוצבו מחדש. בית הטהרה נמצא בשיפוצים. בשטח בית הקברות העירוני הסמוך נמצא קבר אחים של תשעה אסירים שמתו באזור במהלך מצעד המוות ממחנה אושוויץ בינואר Přelouč. Budova synagogy. / The building of the synagogue. פר לואוץ. מבנה בית הכנסת. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 33 )

2 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 34 ) trvalé židovské pohřebiště. V Přelouči byli pohřbíváni i Židé z okolních vesnic a panství. Městská rada si dohodou s židovskou komunitou zajistila příjmy do městské pokladny. Za pohřeb domácího zemřelého přibylo do pokladny 30 grošů, za pohřeb přespolního Žida dvojnásobek. Starý hřbitov byl zrušen v roce 1874, nedochoval se z něj žádný z náhrobků. Tzv. nový hřbitov byl založen v r na východním okraji města v sousedství komunálního hřbitova. Dochovalo se asi 20 náhrobků z let Hřbitov byl silně zdevastován, v 80. letech 20. století se plánovala jeho likvidace. Místo se však podařilo zachránit, v 90. letech byla plocha vyčištěna a náhrobky vztyčeny. Obřadní síň prochází v současné době rekonstrukcí. V areálu sousedního městského hřbitova se nachází hromadný hrob devíti obětí tzv. pochodu smrti z vyhlazovacího tábora v Osvětimi z ledna Přelouč. Náhrobky u zdi hřbitova s márnicí. / Tombstones at the cemetery wall with a morgue פר לואוץ. מצבות קבורה לאורך קיר בית הקברות ובית הטהרה. Přelouč. Vstupní brána na hřbitov. / The cemetery entrance gate. פר לואוץ. שער הכניסה לבית הקברות

3 h e ř m a n ů v m ě s t e c Nejstarší zmínka o Heřmanově Městci pochází z r a v té době již má statut městečka. Vzniklo z jednoulicové obce za působení východočeského lokátora Gottfrieda kolem roku Bylo to městečko panské, jako jeho majitelé se vystřídaly rody Andělů z Ronovce, Žerotínů, Berků z Dubé, Šporků a jako poslední vlastnili heřmanoměstecké panství Kinští, kteří na zdejším zámku i trvale žili. Židovské osídlení zde vzniklo již před r. 1450, jedná se o jedno z nejstarších doložených na Chrudimsku. Pravděpodobně na konci 15. století již měli zdejší Židé vlastní hřbitov i synagogu. Synagoga byla dřevěná a lokalizujeme ji přibližně jižně od hlavního náměstí. Padla za oběť požáru, který město postihl v roce Židovská obec vznikla v Heřmanově Městci na počátku 16. století, v roce 1570 zde žilo 10 židovských rodin. V r zde bylo založeno pohřební bratrstvo Chevra Kadiša. Od r se majitelem panství stal hrabě Jan Karel Špork. Za jeho správy panství zdejší židovská obec vzkvétala. Hrabě využil domy, opuštěné po třicetileté válce, a přestěhoval Židy do ulice v blízkosti jejich hřbitova (dnešní Havlíčkova), čímž byl položen základ zdejšího ghetta. Povolil jim také znovu vystavět vlastní modlitebnu, stála na jižním konci Židovské ulice. Se Šporkovým souhlasem také rozšířili Židé v roce 1667 svůj hřbitov přikoupením sousedního kusu pole (o rozměrech 8 8 sáhů). Po smrti hraběte Jana Karla v roce 1679 zdědil panství heřmanoměstecké i sousední morašické jeho mladší syn Ferdinand Leopold. O rok později zasáhla Heřmanův Měs- h e ř m a n ů v ץ ט ס ר מ א נ וּ ב מ ה m ě s t e c Heřmanův Městec. Interiér synagogy. / Synagogue interior. הר מאנוב מסטץ. פנים בית הכנסת. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 35 )

4 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 36 ) tec morová epidemie, která způsobila pokles počtu obyvatel, řada domků zpustla. Hrabě Špork do opuštěných domů v Židovské ulici povolal v r Židy z okolí. Na konci 17. století tak výrazně vzrostl počet Židů v Heřmanově Městci, v r zde žilo 63 rodin, což představovalo 277 osob. Vzhledem k tomu již nestačila vymezená ulice, ve vnitřním městě se Židé usazovat nesměli, ale mohli osídlovat neobydlené domy v těsné blízkosti Židovské ulice. Tak se z ulice stalo Židovské město s vlastní správou a starostou ( prvním doloženým je Samuel Pfogt v roce 1685), ponocným, policií a radními. Na konci 17. století se v pramenech již uvádí Heřmanův Městec jako sídlo krajského rabína. V roce 1685 byl hřbitov znovu rozšířen přikoupením dalšího kusu sousedního pole, potřetí r a počtvrté v roce Čáslav Heřmanův Městec Centrum 17 Chrudim The oldest mention of the town dates back to the year 1325 at which time the local community had already been a chartered town. It was developed from a one-street community in about 1280; i. e. at the time when the then Eastern Bohemian locator Gottfried was in office. This always was a seigniorial town, its owners ranging from the House of Anděl of Ronovce, Žerotín, Berka of Dubé, Špork to the House of Kinsky, the last aristocratic family in charge who even made the local chateau their permanent residence. The local Jewish settlement was organized here even prior to 1450 and as such represents one of the oldest documented communities in the Chrudim region. It was most likely at the end of the 15 th century that the local Jews had their own cemetery and synagogue. The synagogue was made of wood and is believed to have been situated south of today s main square. The synagogue fell victim to a fire that hit the town in The Jewish community in Heřmanův Městec was created in the early 16 th century. In 1570, there were 10 Jewish families. In the year 1643, the Chevra kadisha funeral society was founded too. In 1661, the Count Jan Karel Špork became the owner of the estate. Under his administration, the local Jewish community flourished. The Count made use of the houses that were abandoned during the 30 Years War and moved the Jews into a street nearby their cemetery (contemporary Havlíčkova St.), thus creating a basis for a later ghetto. He also allowed the Jews to rebuild their own prayer room that was situated in the south end of Židovská Street. Having obtained Count Špork s consent, the Jews expanded their cemetery in 1667 by purchasing an adjacent lot of field (sized 8 8 fathoms). After the death of Count Jan Karel in 1679, the Heřmanův Městec estate as well as the estate of neighboring Morašice passed into the hands of the deceased Count s younger son Ferdinand Leopold. One year later, Heřmanův Městec was visited by a plague that claimed many lives, leaving a large number of dilapidated houses behind. In 1686, Count Špork called upon the Jews from the neighborhood to inhabit the abandoned houses in Židovská St. At the end of the 17 th century, the number of Jews in Heřmanův Městec increased markedly. In the year 1724, 63 families lived here, which translates into 277 people. Given this growing number, the street designated for Jewish dwellings was no longer sufficient. The Jews who could not settle downtown were allowed to occupy empty houses in the immediate vicinity of Židovská St. This sole street thus gave rise to a Jewish town that ran its own administration and had its own mayor (the first documented mayor in office was Samuel Pfogt in 1685), night watchman, police and aldermen. At the turn of the 17 th century, literary sources spoke of Heřmanův Městec as of the seat of the regional rabbi. In the year 1685, the cemetery extended its boundaries once again as another stretch of field was purchased. The third and fourth additional land purchases took place in 1709 and in 1723, respectively.

5 Po omezeních daných Translokačním reskriptem v roce 1726 se z Židovského města stalo ghetto. Na noc a ve svátky se uzavíralo závorami na třech vstupních místech. Na konci 18. století čítalo 47 židovských domů, v r již kolem šedesáti. Řada z nich byla v 2. polovině 20. století demolována, část se dochovala v přestavbách, původní podobu má již jen nově rekostruovaná synagoga (viz níže), rabínský dům (škola) a zatím neopravený typický dvojdomek v sousedství. Mimo ghetto směli Židé bydlet až po r Jako první se usadil v Čáslavské ulici Salamon Spitz v r. 1849, koncem 19. století již náleželo Židům 15 domů na Palackého náměstí. Heřmanův Městec. Část židovské uličky před demolicí. A stretch of a street before demolition. הר מאנוב מסטץ. חלק מהרחוב היהודי במרכז העיר לפני הריסתו. Following the restrictions introduced by the Translocation Decree of 1726, the Jewish town became a ghetto. At night and during holidays, it was closed down by lifting gates posted at three entrance points. At the end of the 18 th century, there were 47 Jewish houses compared to about 60 buildings in the year Many of them were demolished during the second half of the 20 th century, some survived thanks to modifications, whereas the only structure retaining its original design is the newly reconstructed synagogue (see the text below), a rabbinical house (school) and a typical semi-detached house in the neighborhood that still awaits its reconstruction. The Jews were not allowed to live outside the ghetto until after The first person to settle in Čáslavská Street was Salamon Spitz who did so in In the late 19 th century, as many as 15 houses in Palackého Square were owned by the Jews. Because the distance between the synagogue and the church in the local square did not meet the requirements of the Translocation Decree, the synagogue had to be pulled down in Although the Jews were in the then ruler s black books, they continued to receive the support of the house of Špork, which resulted in the Šporks contribution to the construction of a new synagogue in a place that complied with valid regulations and that was duly surveyed for this purpose in The new, baroque synagogue of stone was erected in 1760 and its foundation stone is said to have been knocked on by Count Jan Václav Špork. Before this new development, the Jews of Heřmanův Městec gathered in a rabbi s house No. 34 to say their prayers. The number of Jews in Heřmanův Městec reached its peak in 1848 with a populace of 840 people. Afterwards, their number decreased gradually, which was due to the relaxation of social conditions and the subsequent outflow of the Jews to larger cities. In the year 1859, 721 Jews were reported to live in Heřmanův Městec, less than one fifth of the town s population. Even though the number of the Jews continued to increase in the second half of the 18 th century and in the first half of the 19 th century, a Jewish ( private) German school was not opened until 1855 and Jewish children had to seek education in private houses. The school building was constructed in the synagogue neighborhood in 1859 (or rather it was created by reconstructing two small houses). The school became a public institution in 1870 and thus could be attended by Catholic children as well. In the course of time, the Catholic pupils outnumbered the Jewish ones and a Catholic school manager had to be appointed. When a Czech municipal school was established in 1896, the number of Jewish school pupils dropped and the German national school had to be transformed into a single-class school and was closed in 1908 due to a lack of pupils. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 37 )

6 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 38 ) Translokačnímu reskriptu nevyhovovala ani vzdálenost synagogy od kostela na náměstí, proto musela být v roce 1727 zbourána. Přes nepřízeň panovníka zůstali Šporkové Židům na svém panství nakloněni, což se projevilo jejich příspěvkem na výstavbu nové synagogy v místě, které odpovídalo předpisům a bylo v r pro novou synagogu vyměřeno. Nová, barokní, kamenná synagoga byla vystavěna v r a na základní kámen údajně poklepal sám hrabě Jan Václav Špork. Do této doby užívali heřmanoměstečtí Židé jako modlitebnu rabínský dům čp. 34. Počet Židů v Heřmanově Městci dosáhl svého vrcholu v r. 1848, kdy zde žilo 840 Židů. Od té doby dochází k postupnému snižování jejich počtu, což souviselo s uvolňováním poměrů a následnému stěhování Židů do větších center. V r se v Heřmanově Městci uvádí 721 Židů, což byla necelá pětina obyvatel městečka. Přestože počet Židů v 2. polovině 18. století a 1. polovině 19. století rostl, židovská (soukromá) německá škola byla založena až v r. 1855, do té doby se židovské děti vyučovaly v soukromých domech. Školní budova byla vystavěna v sousedství synagogy v r (resp. přestavěna ze dvou malých domečků). Veřejnou se škola stala v r. 1870, od té doby ji mohly navštěvovat i katolické děti. Časem dokonce jejich počet přerostl počet židovských dětí, a tak musel být ustanoven katolický vedoucí školy. Když byla v roce 1896 založena česká měšťanská škola, počet žáků v židovské škole poklesl a německá národní škola musela být změněna na jednotřídku. V r byla pro nedostatek žáků škola zrušena. In the mid 19 th century, the relatively new synagogue no longer seemed to suit the ever-growing number of Jews. Not being able to seat enough people during normal church services, the synagogue could not take all worshippers during some holidays, making them stand at the door and in front of the synagogue. Reconstruction work commenced in 1870 according to the plans of a master-builder from Slatiňany, František Schmoranz Sr., who gave the building its contemporary, New Roman look. Originally, the synagogue was to be widened and elevated, but this idea came up against stiff opposition of Catholic clergy for fear that the synagogue would stand higher than the catholic church of St. Bartholomew in the main square. The synagogue was reconstructed, its front being finished with stone tables with the Ten Commandments that have been retained to our times. The tables were later restored by modern methods and refitted in the synagogue front. The façade under the tables displays the Hebrew quotation of Psalm 100. The synagogue has a gallery for women on the first floor; it used to be accessed through a wooden neck from the 1 st floor of an adjacent house that served as a school and rabbinate. The synagogue remained in use until 1940 when the local Jewish community was cancelled. It was never renewed after WWII. The synagogue served all kinds of purposes. In 1947, it was bought (along with an adjacent rabbi s house) by the Bohemian Brethren Evangelic Church that turned the rabbi s houses into a prayer room and the synagogue into a storeroom. The synagogue furnishings, except a wooden Aron ha-kodesh, were liquidated and the demolition of the synagogue was considered for a while too. In the end, the synagogue was preserved but the 1980 s saw the demolition of most houses in the former Jewish ghetto. In 1986, the Town of Heřmanův Městec purchased the synagogue. Following the Velvet Revolution of 1989, the Jewish Culture Preservation Society was established in Heřmanův Městec at the suggestion of Ladislav Mareš, a son of a Jewish woman who survived the holocaust. The Society began to work towards the preservation of Jewish sights the synagogue, the rabbi s house (school) and the cemetery. In the late 1990 s, the Society managed to obtain enough funds to complete the vast reconstruction of the synagogue according to plans from the year The synagogue was equipped with the replicas of original seats, its painting and stained glass windows were restored, and the building was provided with new mains supply and a heating system to become a suitable host for cultural events. The area at the front of the synagogue, behind a forged railing, from where the Torah was read and a rabbi preached sermons, was enlarged to conform to its new designated use (concerts and other social functions. A piano was placed to the left from the Aron ha-kodesh. The adjacent rabbi s house school also underwent reconstruction and was changed into a gallery called Cyrany that exhibits paintings and statues acquired as a donation from the private collection of

7 Heřmanův Městec. Synagoga s rabínským domem. / The synagogue with a rabbi s house. הר מאנוב מסטץ. בית הכנסת ובית הרב. Heřmanův Městec. Letecký pohled na prostor bývalého židovského ghetta. An aerial view of the premises of the former Jewish ghetto. הר מאנוב מסטץ. מבט על על אזור הגיטו היהודי. Heřmanův Městec. Desatero ve štítu synagogy. / The Ten Commandments on the synagogue gable. הר מאנוב מסטץ. לוחות הברית בחזית בית הכנסת. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 39 )

8 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 40 ) Rostoucímu počtu Židů přestávala v polovině 19. století stačit i relativně nová synagoga. Byl zde nejen nedostatek míst k sezení, ale o některých svátcích se nevešli věřící ani do budovy a stáli ve dveřích a venku před synagogou. K přestavbě došlo v roce 1870 podle plánů slatiňanského stavitele Františka Schmoranze st., který budovu přestavěl do dnešní novorománské podoby. Původní záměry počítaly s jejím rozšířením i zvýšením, ale to narazilo na odpor katolického duchovenstva, protože hrozilo, že by synagoga převyšovala katolický chrám sv. Bartoloměje na hlavním náměstí. Synagoga byla přestavěna a do štítu umístěny kamenné desky desatera, které se dochovaly dodnes a po rekonstrukci byly do štítu znovu zasazeny. Na fasádě pod nimi je hebrejsky citován 100. žalm. Do ženské galerie v prvním patře se vstupovalo dřevěným krčkem z 1. patra sousední budovy, kde byla škola a rabinát. Synagoga se užívala až do r. 1940, kdy byla zdejší židovská náboženská obec zrušena. Po válce již nebyla obnovena. Synagoga sloužila různým účelům, v roce 1947 koupila objekt (i sousední rabínský dům) Českobratrská církev evangelická, v budově rabínského domu byla modlitebna, v synagoze skladiště. Zařízení synagogy s výjimkou dřevěného aron ha-kodeš bylo zlikvidováno a uvažovalo se dokonce o demolici synagogy. Ta zůstala nakonec uchráněna, ale v 80. letech 20. století demolici podlehla většina domků bývalého židovského ghetta. V r koupilo synagogu město a po revoluci v r se v Heřmanově Heřmanův Městec. Interiér synagogy. / Synagogue interior. הר מאנוב מסטץ. פנים בית הכנסת.

9 Městci vytvořila na popud syna místní Židovky, která přežila holocaust, Ladislava Mareše, Společnost ochránců židovské kultury, která začala usilovat o záchranu židovských památek synagogy, rabínského domu (školy) a hřbitova. Na konci 90. let se podařilo získat prostředky na rozsáhlou rekonstrukci synagogy, provedenou dle plánů z r Byly vyrobeny repliky původních sedadel, zrestaurována výmalba a okenní vitráže, v budově byla nově rozvedena elektřina a zavedeno vytápění, aby mohla sloužit kulturním účelům. Byl rozšířen prostor v čele synagogy za kovaným zábradlím, odkud byla čtena tóra a kázal rabín, aby vznikl prostor, odpovídající novému využití (koncerty aj.). Vlevo od aron ha-kodeš byl umístěn klavír. Rekonstruována byla i sousední budova rabínského domu školy, kde byla vybudována galerie Cyrany, v níž byly umístěny obrazy a plastiky ze sbírky manželů Horákových, kteří je galerii věnovali. Slavnostní kolaudace opravené synagogy proběhla v r Nově bylo vybudováno i oplocení pozemku vedle synagogy a rabínského domu, mezi synagogou a sousedním domkem byla instalována nová kovaná brána se symbolem Davidovy hvězdy. V současnosti probíhá archeologický průzkum za budovou rabínského domu, kde se podle některých teorií měla nacházet židovská rituální lázeň samostatná mužská a ženská (mikve); byly zde již odhaleny kamenné základy dvou zapuštěných objektů, které by na stavbu tohoto účelu ukazovaly, voda mohla být přiváděna z potoka, který za objektem ještě v polovině 20. století protékal (než byl regulován do potrubí). Židovská obec se na konci 19. století zmenšovala, v roce 1880 již žilo v městečku jen 434 židovských obyvatel, Mr. and Mrs. Horák. The ceremonial opening of the new synagogue took place in The land surrounding the synagogue and the rabbi s house was finished with a new fence and a new metal gate with the Star of David was installed between the synagogue and an adjacent house. At present, archeological research is under way behind the rabbi s house where as claimed by some theories- ritual baths, or the mikvehs (one for men and one for women) should be found. So far, archeologists have found stone foundations of two embedded structures that imply the possible existence of a similar construction work. Water could have been fed from a water stream that was still running behind these premises in the mid 20 th century (later it was regulated by means of a water conduit). The Jewish community started to diminish at the end of the 19 th century, having only 434 or 240 Jews in the years 1880 or 1900, respectively. A temporary flood of Jews arrived during WWI when Jewish fugitives from Galicia and Bukowina came to Heřmanův Městec as well as to other neighboring towns. Their number reached as many as 1538 people who found shelters not only in Heřmanův Městec but also in many nearby villages. Following the year 1890 when the Jewish Religious Communities Act was issued, most small Jewish communities in the country ceased to exist. The Jewish community organized in Heřmanův Městec also included members of the towns of Chrudim, Hoješín, Hroubovice, Zájezdec, and Přestavlky. During the so-called First Czechoslovak Republic ( ), the community totaled to about 500 adherents. The rabbi had his seat in Heřmanův Městec from where he commuted to the other towns. In the year 1930, the Jewish populace of Heřmanův Městec alone amounted only to 54 Jews. The coexistence of Jews and Christians was uncomplicated and problem-free, which accomplishment can be attributed, amongst others, to the efforts of the local rabbi Dr. Isak Folkmann. A total of 60 people from Heřmanův Městec were sent to Terezín. Only 3 women came back after the war ended. Most Jews of Heřmanův Městec were deported by the Pardubice transport of December 5, 1942 (see the table included in the Holocaust chapter). From the very beginning of their presence in Heřmanův Městec, the Jews contributed to the development of industry and trade in the town. Shoe making was a well-established traditional trade. Quite apt is an old line about Heřmanův Městec that says I am from a town with many shoes and Jews. Guild articles documented the existence of a shoemaker s guild as early as In the 19 th century, the shoes from Heřmanův Městec were imported even to Vienna. Most business people in the then booming shoemaking industry were of Jewish origin. One of the largest companies was Adolf Falk s factory, later taken over by Alfred Falk, that manufactured ladies shoes in house No. 252 and men s shoes in its branch shops in Skuteč and in other towns. The first mechanical production line in Heřmanův Městec s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 41 )

10 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 42 ) v roce 1900 jen 240 Židů. Dočasný příliv nastal za první světové války, kdy do Heřmanova Městce, stejně jako do všech okolních obcí, přišli židovští uprchlíci z Haliče a Bukoviny. Jejich počet dosáhl až 1538 uprchlíků, kteří byli ubytováni nejen v Heřmanově Městci, ale mnoha o- kolních vesnicích. Po roce 1890, kdy byl vydán zákon o židovských náboženských obcích, většina malých venkovských obcí zanikla. V Heřmanově Městci vznikla židovská náboženská obec, k níž patřily obce Chrudim, Hoješín, Hroubovice, Zájezdec, Přestavlky, za první republiky čítala tato obec kolem 500 věřících. Rabín sídlil v Heřmanově Městci a do ostatních obcí dojížděl. V roce 1930 již žilo v samotném Heřmanově Městci jen 54 Židů, mezi Židy a křesťany panovalo bezproblémové soužití, o což se zasloužil i místní rabín dr. Isak Folkmann. Do Terezína bylo z Heřmanova Městce za války odvlečeno celkem 60 osob, zpět se vrátily jen 3 ženy. Většina heřmanoměsteckých Židů byla deportována transportem z Pardubic (viz tabulka v kapitole Holocaust). Židé znamenali pro Heřmanův Městec od počátku přínos i ve smyslu rozvoje průmyslu a obchodu. Velkou tradici zde mělo obuvnictví. Výstižné je rčení o Heřmanově Městci Já jsem z města toho, kde je bot a Židů mnoho. Cechovní artikule dokládají existenci ševcovského cechu již v r V 19. století se místní obuv dovážela až do Vídně, mezi podnikateli v rozvíjejícím se obuvnickém průmyslu byla většina Židů. K nejstarší firmám patřil podnik Adolfa Falka, později převzatý Alfredem Falkem, který vyráběl dámskou obuv v domě čp. 252 a pánskou ve filiálkách ve Skutči i jinde. První strojovou výrobu obuvi v Heřmanově Městci začal provozovat Julius Goldmann (firma was started by Julius Goldmann (his company was dissolved in 1899). Perhaps, the best-known business organization that remained in full operation until the forced deportation of its owners into concentration camps was Löwitov s company. Its founder Adolf Löwit opened a shoemaking shop in 1856 in Židovska Street, his son Michal enlarged the business activities in 1887 and transferred production to Čáslavská Street where he built his own factory on the premises of building No. 243 and 332. The factory grew fast, its initial staff of 28 workers in 1901 soaring to 300 employees in In the year 1891, a Jewish businesswoman Terezie Kačerová started another shoe making factory in the Jewish town in The factory s production was designed for imports. Outside the shoemaking field, the Jews undertook business activities in the textile industry. One of the most important textile operations was the Hochner Company that was later taken over by Max Goldmann (the company stayed in business until 1934). The companies owned by David Falk and David Taussig carried out wholesale trade in linen and calico. Heřmanův Městec. Márnice. / The morgue. הר מאנוב מסטץ. בית הטהרה.

11 zanikla po r. 1899). Patrně nejznámějším podnikem, který se udržel až do násilné deportace majitelů do nacistických lágrů, byla firma Löwitova. Její zakladatel Adolf Löwit si zařídil obuvnickou živnost v roce 1856 v Židovské ulici, jeho syn Michal ji v roce 1887 rozšířil a přenesl do ulice Čáslavské, kde v domech čp. 243 a 332 vybudoval svou továrnu. Továrna rychle rostla, z 28 dělníků v r na 300 dělníků v r Roku 1891 rozvinula v židovském městě výrobu obuvi na vývoz i další Židovka Terezie Kačerová, jejíž firma zanikla v roce Mimo obuvnictví podnikali Židé i v průmyslu textilním, významnou byla firma Hochner, kterou později převzal Max Goldmann (fungovala ještě v r. 1934). Velkoobchodní činnost s plátnem a kartounem rozvíjely firmy Davida Falka a Davida Taussiga. העדות הראשונה בכתב אודות הר מאנוב מסטץ Městec) (Heřmanův היא משנת בתקופה זו מחזיקה העיר במעמד של עיירה. העיר התפתחה מישוב של רחוב אחד שנוסד בתקופת שלטונו של גוטפריד במזרח צ כיה בסביבות שנת העיר היתה שייכת לאדונים רבים בינהם שושלת אנדל מרונובץ Ronovce),(Anděl z שושלת ז רוטין,(Žerotín) שושלת ברק מדוב Dubé) (Berka z ושושלת קינסקי, האדונים האחרונים של אחוזת הר מאנוב מסטץ, שהתגוררו בקביעות בארמון בעיר. ההתישבות היהודית בעיר החלה עוד לפני שנת זהו אחד המקומות הראשונים בחבל חרודים שמתועדת בהם נוכחות יהודית. בית כנסת ובית קברות יהודי היו קיימים ככל הנראה בעיר כבר בסוף המאה הט ו. בית הכנסת היה בנוי עץ ועמד ככל הנראה מדרום לכיכר העיר. בית הכנסת נשרף בשריפה הגדולה שהשתוללה בעיר בשנת בתחילת המאה הט ז נוסדה הקהילה היהודית בעיר. בשנת 1570 חיו בעיר עשר משפחות יהודיות. בשנת 1643 נרשמה בהר מאנוב מסטץ חברא קדישא. משנת 1661 היה הרוזן יאן קארל שפורק Špork) (Jan Karel אדון האחוזה והקהילה היהודית פרחה בתקופת שלטונו. בתים רבים בעיר היו ריקים לאחר האבדות של מלחמת שלושים השנה והרוזן שפורק העביר את יהודי העיר לבתים ריקים ברחוב בקרבת בית הקברות היהודי ברחוב הבליצ קובה של היום.(Havlíčkova) במקום זה הונח היסוד לגיטו של הר מאנוב מסטץ. יהודי העיר קיבלו רשות לבנות בית כנסת חדש בקצה הדרומי של רחוב היהודים. באישור הרוזן הורחב בשנת 1667 בית הקברות היהודי וחלקת שדה שכנה באורך שמונה צעדים וברוחב שמונה צעדים (121 מ ר) נקנתה וצורפה לבית הקברות. בשנת 1679 נפטר הרוזן שפורק ובנו הצעיר, פרדינאנד ליאופולד שפורק ירש את אחוזת הר מאנוב מסטץ ואת אחוזת מורשיצה (Morašice) הסמוכה. שנה מאוחר יותר פרצה בעיר המגיפה השחורה שגבתה קרבנות רבים, דיללה את אוכלוסית העיר ובתים רבים התרוקנו. בשנת 1686 הזמין שפורק הבן יהודים מן הסביבה להתיישב בבתים הפנויים ברחוב היהודים. מספר היהודים בעיר גדל במהירות בסוף המאה הי ז. בשנת 1724 חיו בעיר 63 משפחות יהודיות (277 נפשות) והצפיפות ברחוב היהודים גדלה. בגלל מצוקת מקום ברחוב היהודים הותר ליהודים להתיישב בבתים נטושים בקרבתו. האזור היהודי גדל ובהדרגה נוצר בהר מאנוב מסטץ רובע יהודי עם אוטונומיה שלטונית מסוימת, משטרה, מועצה, ראש עיריה ושומר לילה. שמואל פפגוט Pfogt) (Samuel מונה לתפקיד ראש העיריה הראשון של הרובע היהודי בשנת בסוף המאה הי ז הופכת הר מאנוב מסטץ לעיר המושב של רב המחוז. בשנת 1685 הורחב בית הקברות היהודי בשנית והורחב שוב בשנים 1709 ו לאחר ההגבלות של חוק ההגירה משנת 1726 הפך הרובע היהודי לגיטו. שלושת שערי הכניסה אל הגיטו נסגרו בלילות ובחגים בשרשראות. בסוף המאה הי ח היו בגיטו 47 בתים ובשנת 1839 קרוב לשישים בתים. בתים רבים בגיטו נהרסו במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים ואחרים שופצו ונוספו להם תוספות בניה שונות. Heřmanův Městec. Branka na hřbitov. / The cemetery gate. הר מאנוב מסטץ. שער כניסה לבית הקברות. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 43 )

12 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 44 ) Hřbitov, založený pravděpodobně v 2. polovině 15. století, je nejstarší v Pardubickém kraji, patří mezi nejstarší a nejrozsáhlejší i v měřítku celorepublikovém. Na rozdíl od ostatních hřbitovů na Chrudimsku neleží daleko za městem, ale na okraji bývalého ghetta (v dnešní Havlíčkově ulici). O jeho postupném rozšiřování jsme se již zmínili výše, naposledy byl rozšiřován v r. 1838, kdy dosáhl konečné rozlohy m 2. Nejstarší část je na jeho jižní straně, kde docházelo k navážce a vrstvení hrobů ( jsou zde dvě vrstvy navážky), než bylo povoleno přikoupení pole a rozšíření hřbitova. V současnosti se na hřbitově nachází 1077 náhrobních kamenů v 21 nestejných řadách. Nejstarší dochovaný čitelný náhrobek je z r Původně zde bylo patrně náhrobků ještě více, nacházely se v mezerách mezi dnešními řadami. Náhrobky poskytují u- nikátní ucelenou vývojovou řadu. Na jižní, navážkou vyvýšené, straně jsou nejstarší dochované náhrobky, ve střední části náhrobky renesanční, barokní a klasicistní, na severním okraji pak nejnovější z 2. poloviny 19. století a ze století 20., včetně novodobého pomníku zdejším obětem holocaustu. Je zde velké množství asymetrických východočeských stél, bohatá je symbolika, která je na náhrobcích zastoupena. Barokní náhrobky jsou typologicky shodné s náhrobky z Golčova Jeníkova ( jsou provedeny z části z bílého mramoru s jemně členěnou konturou, zdobené mělkými rýhami a jejich nápisy jsou provedeny kultivovaným kvadrátním písmem). ve střední části hřbitova v blízkosti márnice se nalézá jediná tumba z r. 1844, složená z kamenů s plechovou stříškou. Monumentální je i hrobka rodiny Baerů z poloviny 19. století, která se nachází v jiho- כיום שומרים על אופים המקורי רק בניין בית הכנסת המשופץ, בית הרב (בית הספר) ובית כפול טיפוסי שלא שופץ בשכנות לבית הכנסת. לאחר שנת 1848 הותר ליהודים להתישב מחוץ לגיטו. היהודי הראשון שהשקע מחוץ לגיטו היה סלומון שפיץ Spitz) (Salamon שעבר לבית ברחוב צ אסלאבסקה של היום.(Čáslavská) בסוף המאה הי ט היו 15 בתים בכיכר פאלאצקי בבעלות יהודית. בשנת 1727 נהרס בית הכנסת לאחר שהמרחק בינו ובין הכנסיה בכיכר היה קצר מן המרחק המינימלי המותר בחוק ההגירה. למרות ההגבלות נותר הרוזן שפורק נאמן ליהודי העיר ותרם סכום כסף לבניית בית כנסת חדש, על מגרש מרוחק די הצורך מן הכנסיה. בשנת 1760 נחנך לבסוף בית כנסת חדש, בסגנון הבארוק. על פי עדויות הניח הרוזן שפורק בעצמו את אבן הפינה לבית הכנסת. עד שנבנה בית הכנסת החדש התפללו יהודי העיר בבית הרב (במספר חלקה 34). מספר היהודים בהר מאנוב מסטץ הגיע לשיא בשנת 1848, כאשר נרשמו בעיר 840 יהודים. לאחר מכן, עם הרפורמות בחוקה, היגרו יהודים רבים לערים הגדולות ומספר היהודים בעיר הצטמצם. בשנת 1859 נרשמו בעיר 720 יהודים, פחות מחמישית מתושבי העיר כולה. למרות שמספר היהודים בעיר גדל במחצית השניה של המאה הי ח ובמחצית הראשונה של המאה הי ט, נפתח בית הספר היהודי בהר מאנוב מסטץ רק בשנת בית הספר נרשם כבית ספר פרטי ושפת הלימוד בו היתה גרמנית. עד שנת 1855 נערכו הלימודים בבתים פרטיים. בשנת 1859 עבר בית הספר משני בתים קטנים למבנה שנבנה בסמיכות לבית הכנסת. בשנת 1870 נרשם בית הספר כבית ספר ציבורי ויכלו ללמוד בו גם ילדים ממשפחות קתוליות. בשלב מסוים למדו בבית הספר יותר ילדים נוצרים מילדים יהודיים ולבית הספר מונה מנהל קתולי. כאשר בשנת 1896 נפתח בית ספר צ כי בעיר ירד מספר התלמידים בבית הספר היהודי ובבית הספר הגרמני נשארה רק כיתה אחת. בשנת 1908 נסגר בית הספר היהודי בגלל מיעוט תלמידים. עם הגידול במספר היהודים בעיר התעורר צורך גם בבית כנסת חדש. בבית הכנסת הישן היו מעט מקומות ישיבה ובחגים לא היה מספיק מקום בבנין ומתפללים עמדו בדלתות ומחוץ לבית הכנסת. הבניין שופץ בשנת 1870 על פי תכנונו של האדריכל פראנטישק שמורנץ האב st.) (František Schmoranz מהעיר סלאטינה. הבניין שופץ בסגנון הניאו רומאנסק. ההצעה הראשונה של השיפוץ כללה הרחבה והגבהה של המבנה. ראשי הכנסיה הקתולית בעיר התנגדו להגבהת בית הכנסת משום שאז היה בית הכנסת גבוה מכנסיית בארטולומאוס הקדוש בכיכר העיר. לאחר השיפוץ הותקן תבליט של לוחות הברית בחזית בית הכנסת. תבליט לוחות הברית נשמר והותקן מחדש בחזית המבנה לאחר השיפוץ האחרון. מתחת לתבליט לוחות הברית נמצא פסוק מפרק ק בספר תהילים. הכניסה לעזרת הנשים היתה דרך הקומה השניה בבית השכן, שבו נמצא בית הספר היהודי ורבנות הקהילה. בית הכנסת היה בשימוש עד שהקהילה היהודית בהר מאנוב מסטץ נסגרה בשנת לאחר המלחמה לא נפתחה הקהילה היהודית מחדש והמבנה שימש לצרכים שונים. בשנת 1947 נקנה בית הכנסת והבנין הסמוך על ידי הכנסיה האוונגלית של האחים הצ כיים evangelická),(českobratrská církev בבנין בית הספר סודר חדר תפילה של הכנסייה ומבנה בית הכנסת שימש כמחסן. רוב הריהוט, למעט ארון קודש עשוי עץ, אבד. בית הכנסת שרד למרות תכניות להריסתו, אך בתים רבים בגיטו היהודי נהרסו בשנות השמונים של המאה העשרים. בשנת 1986 קנתה עירית הר מאנוב מסטץ את המבנה ולאחר מהפכת הקטיפה של שנת 1989 נוסדה בעיר עמותה להצלת המורשת היהודית

13 východní části hřbitova. Bohatá je náhrobní symbolika, nalezneme zde tradiční symboly kohenů i levitů, symboliku se vztahem ke jménům pohřbených (lev, pták), k profesi (krejčovské nůžky a jehla, kniha, ševcovské symboly), květinové ornamenty a motivy ( palmová ratolest, vinný kmen), Davidovy hvězdy apod. Nápisy na nejstarších náhrobcích jsou pouze hebrejské, od 19. století se k hebrejštině přidává němčina nebo (méně často) čeština, na nejnovějších náhrobcích z konce 19. a 20. století pak ubývá hebrejština a náhrobky jsou německé, české nebo dvojjazyčné, někde je alespoň tradiční pohřební formule v hebrejštině (5 písmen). Výjimkou jsou náhrobky ortodoxních Židů a haličských uprchlíků v době 1. světové války, které jsou i na počátku 20. století výhradně hebrejské. Přibližně ve středu hřbitova u východní zdi se nachází márnice z r Vedle márnice je vstupní branka na hřbitov. V márnici je dodnes uložena obecní rakev, kterou zdejší Židé zakoupili, aby naplnili požadavek josefínských nařízení, že všichni musí být pochováváni v rakvích, Židé ovšem nařízení obcházeli, mrtvého v rakvi na hřbitov přivezli, ale do hrobu byl uložen tradičním způsobem v rubáši, rakev pak posloužila při dalším pohřbu. V márnici je i restaurovaný pohřební vůz, který pochází ze židovského hřbitova v Hořicích v Podkrkonoší. V současnosti je zde umístěno i několik vitrín, které informují návštěvníky o židovských rituálních zvycích a symbolice. Další zvláštností heřmanoměsteckého hřbitova je tzv. kohanitská branka, která je vybudovaná v severní zdi hřbitova a je dodnes průchodná. V severozápadním rohu hřbitova se nachází rekonstruovaný hrobnický domek, kde dnes bydlí správce hřbitova. שהשתדלה לשקם ולשמר את בית הכנסת, בית הספר ובית הקברות היהודי. העמותה נוסדה על ידי מר לאדיסלאב מארש Mareš),(Ladislav בנה של יהודיה ניצולת שואה מן העיר. בסוף שנות התשעים של המאה העשרים החל שיקום מבנה בית הכנסת על פי התכניות המקוריות משנת נוצרו העתקים של הכסאות המקוריים, הוויטראז ים וציורי הקיר שוקמו, מערכת החשמל הוחלפה ובמבנה הותקנה מערכת חימום מתאימה ליעודו החדש של המבנה. החלל בקיר המזרח של בית הכנסת הוגדל ומעקה הברזל הוזז על מנת שהמבנה יוכל לשמש כאולם לקונצרטים, הופעות, ארועי תרבות וכדומה. משמאל לארון הקודש הוצב פסנתר. כמו כן שופץ גם בית הרב (בית הספר) הסמוך ומוקמה בו הגלריה סיראני.(Cyrany) בגלריה מוצגות תמונות ופסלים שנתרמו מאוסף הזוג הוראק.(Horák) הפתיחה החגיגית נערכה בשנת גדר חדשה נבנתה מסביב לשני המבנים ובין בית הכנסת ובית הרב הותקן שער ברזל מעוטר במגן דויד. כעת מתבצעות חפירות ארכאולוגיות מאחורי בית הרב, לפי הסברה היו במקום בעבר מקוואות הטהרה של הקהילה, מקווה אחד לגברים ומקווה אחד לנשים. בחפירות נתגלו יסודות של שני מבנים באדמה ויתכן שהמים הובאו אל המקוואות מנחל שזרם מאחורי המבנה עד (שנותב לצינור באדמה במחצית המאה העשרים). בסוף המאה הי ט הצטמצמה הקהילה היהודית בהר מאנוב מסטץ. בשנת 1880 חיו בעיר רק 434 יהודים ובשנת 1900 רק 240 יהודים. במשך מלחמת העולם הראשונה גדל מספר היהודים בעיר באופן זמני לאחר שהגיע לעיר גל גדול של פליטים יהודיים מגליציה ומבוקובינה. כ פליטים יהודיים שוכנו בהר מאנוב מסטץ ובכפרים רבים באזור. בשנת 1890 פורסם חוק הקהילות היהודיות וקהילות רבות בכפרים ובעיירות באזור נסגרו. בהר מאנוב מסטץ נוסדה קהילה שאיגדה בתוכה יהודים מחרודים, הוישין, הרואובוביצה, זאייזדץ, פר סטאבלקי וישובים נוספים באזור. בתקופת הרפובליקה הצ כוסלובקית הראשונה נרשמו בקהילה כ- 500 יהודים. רב הקהילה התגורר בהר מאנוב מסטץ וביקר בקהילות באזור. בשנת 1930 התגוררו בהר מאנוב מסטץ רק 54 יהודים. נוצרים ויהודים חיו בעיר בדו קיום שליו, לא מעט בזכות רב העיר, ד ר יצחק פולקמן Folkmann).(Dr. Isak בזמן מלחמת העולם השנייה גורשו לטרזין 60 אנשים מהר מאנוב מסטץ. רק שלוש נשים חזרו לאחר המלחמה. רוב יהודי העיר גורשו בטרנספורט שיצא מפרדוביצה ביום (ראה פירוט בטבלה בפרק שואה). יהודי העיר תרמו לשגשוג בתחומי התעשייה והמסחר בעיר. יהודים רבים עסקו בתעשיית הנעליים המסורתית לאזור. פתגם עממי אומר אני מעיר שבה יש יהודים ונעליים לרוב. מרשם הגילדות מתעד גילדה של סנדלרים בעיר כבר משנת במאה הי ט נמכרו נעליים מהר מאנוב מסטץ גם בוינה. מרבית היזמים בענף ההנעלה המתפתח היו יהודים. מפעל הנעליים של אדולף פאלק Falk) (Adolf היה אחד המפעלים הותיקים בעיר. המפעל נוהל מאוחר יותר בידי אלפרד פאלק שייצר נעלי נשים בבית שמספרו 252 ונעליים לגברים בסדנה בעיירה סקוטץ (Skuteč) ובישובים אחרים. יוליוס גולדמן Goldmann) (Julius פתח את המפעל הראשון שייצר נעליים באופן ממוכן (המפעל נסגר בשנת 1899). החברה המפורסמת ביותר היתה חברת הנעליים לוויט (Löwit) שתיפקדה עד גירוש מנהלי החברה למחנות הריכוז. בשנת 1856 פתח מייסד החברה אדולף לוויט Löwit) (Adolf סדנה ליצור נעליים ברחוב היהודים. בנו, מיכאל הרחיב את החברה ופתח בשנת 1887 מפעל לייצור נעליים בשני מבנים (מס. חלקה 243 ו- 332 ) ברחוב צ אסלאבסקה.(Čáslavská) בית החרושת העסיק 28 פועלים בשנת 1901 ובשנת 1909 הועסקו במפעל 300 פועלים. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 45 )

14 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 46 ) Na hřbitově se pohřbívalo až do 2. světové války, poslední pohřeb se zde konal tajně v květnu 1940 ( pochován byl Alois Bass). Hřbitov nebyl naštěstí nacisty nijak poškozen díky péči důstojníka R. Pleskota, který v r nechal kolem obvodové zdi vysázet keře, aby hřbitov nebyl na očích. Po válce se hřbitov stal majetkem židovské náboženské obce v Praze, která se však pod vlivem nové politické situace nemohla starat o jeho údržbu, a tak hřbitov chátral. Zarůstal náletovými dřevinami, poškozeny byly obvodové zdi, márnice i hrobnický domek a branky. Hřbitovu hrozilo zrušení, místo se plánovalo pro výstavbu garáží. Po revoluci v roce 1989 hřbitov zachránila zdejší Společnost ochránců židovské kultury (viz výše), jejíž členové společně s místními skauty a dalšími dobrovolníky začali na hřbitově záchranné práce, odstraňování vegetace a opravu zdí, márnice, branek i hrobnického domku, který byl celkově zrekonstruován, aby mohl být znovu o- býván. Díky tomu byl hřbitov v r vyhlášen kulturní památkou. Dnes je hřbitov díky pravidelné péči správce nejudržovanějším na Chrudimsku a je hojně navštěvován. Městský úřad v Heřmanově Městci zajišťuje pravidelné prohlídky synagogy, rabínského domu i hřbitova s průvodcem. Heřmanův Městec. Stély ve střední části hřbitova. Stelas in the middle of the cemetery. הר מאנוב מסטץ. מצבות לוח בחלקו המרכזי של בית הקברות. The cemetery, established most likely in the second half of the 15 th century, is the oldest cemetery not only in the Pardubice Region but it is also one of the largest and oldest cemeteries nationwide. Unlike other cemeteries in the Chrudim District, it does not lie far from the town but at the outskirts of its former ghetto (contemporary Havlíčkova Street). The last of its gradual expansion stages took place in 1838 when its final area covered 3,972 m 2. The oldest cemetery part is situated in the south where landfills had been created and graves had been arranged in layers (there are two layers of the landfill) before the Jews were allowed to purchase extra land and enlarge the cemetery premises. At present, the cemetery consists of tombstones laid out in 21 uneven rows. The oldest preserved, legible gravestone is from the year Obviously, there used to be many more gravestones, located in between the gaps between the contemporary grave rows. The gravestones portray a unique, compact development line. The southern, landfill-elevated side bears the oldest, preserved gravestones; the central area is scattered with renaissance, baroque and classicist gravestones whereas the northern strip is occupied by the most recent gravestones dating back to the 2 nd half of the 19 th century and the 20 th century, as well as a modern monument commemorating local holocaust victims. There is a vast number of asymmetric Eastern Bohemian stelas as well as rich symbolic adornments displayed on the gravestones. The baroque gravestones are of the same type as those in Golčův Jeníkov (they are made partly of white marble with a finely articulated outline, decorated with shallow grooves, and their inscriptions are written in a cultivated quadrate type). In the central cemetery area, near the morgue, is the only tomb from 1844 that consists of stones with a metal roof. Monumental is also the tomb of the Baer family from the mid 19 th century located in the southeast part of the cemetery. The symbols on the gravestones are richly decorated they comprise the traditional symbols of the Cohens and the Levites, symbolic expressions related to the names of the deceased (lion or bird), or to their job (tailor s scissors and needle, book, shoemaker s symbols), floral ornaments and motifs ( palm offspring, vine tree), David s star, etc. The inscriptions on the oldest gravestones are only in Hebrew. In the 19th century they started to be complemented with German (or less often) Czech writings. The most recent gravestones from the turn of the 19 th century document a decrease in the use of Hebrew that was replaced by German, Czech or by bilingual texts. Some gravestones, however, are decorated with at least a traditional Hebrew funeral formula (5 letters). The only exception to this rule is the gravestones of orthodox Jews and Galician fugitives during WWI that even though erected in the 20 th century were decorated only in Hebrew. Approximately in the middle of the cemetery, next to its eastern wall, there is a morgue (1838):

15 Next to the morgue there is a cemetery entrance gate. Inside the morgue, you can still see a community coffin that was purchased by local Jews to comply with the Joseph reforms that required that everybody be buried in a coffin. The Jews kept getting round this regulation: they transported the deceased to a cemetery in a coffin but buried them in accordance with a Jewish tradition, i. e. clothed in a shroud. The coffin was then reused during another funeral. The morgue also stores a restored hearse that comes from the Jewish cemetery in Hořice v Podkrkonoší. At present, the morgue is fitted with several display cabinets with information about Jewish ritual customs and symbols. Another specific feature of the Heřmanův Městec cemetery is a so-called Cohanit gate that was constructed in the cemetery s northern wall and that is still passable today. In the northwest corner of the cemetery is a renewed sexton s house that is currently inhabited by a cemetery janitor. בשנת 1891 פתחה יהודיה בשם תרזיה קאצ ר Kačerová) (Terezie מפעל ליצור נעליים ברובע היהודי, המפעל נסגר בשנת יהודים רבים עסקו גם בתעשיית הטקסטיל, חברת הוכנר (Hochner) שנוהלה מאוחר יותר על ידי מקס גולדמן Goldmann) (Max היתה אחת החברות הגדולות בתחום (החברה תיפקדה ככל הנראה עד שנת.(1934 דויד פאלק ודויד טאוסיג Taussig) (David Falk a David ניהלו חברה למסחר סיטונאי בנייר כותנה וקרטון. בית הקברות היהודי בעיר נוסד ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הט ו. זהו בית הקברות היהודי העתיק ביותר במחוז פרדוביצה ואחד מבתי הקברות העתיקים והגדולים ביותר ברפובליקה הצ כית. שלא כמו בתי קברות יהודיים אחרים, לא נמצא בית הקברות רחוק מן העיר, אלא בקצה הגיטו, ברחוב האבליצ קובה (Havlíčkova) של היום. כפי שהזכרנו, בית הקברות הורחב בהדרגה. ההרחבה האחרונה התבצעה בשנת 1838 ושטחו לאחר ההרחבה היה 3972 מ ר. חלקו העתיק ביותר של בית הקברות נמצא בדרום החלקה, שם נוספו בגלל מצוקת קבורה שתי שכבות חדשות של עפר זו על גבי זו עד שהותרה רכישת שדה סמוך לשם הרחבת בית הקברות. כיום נמצאות בבית הקברות 1077 מצבות קבורה ב- 21 שורות לא שוות. המצבה הקריאה העתיקה ביותר היא משנת יתכן שמספר המצבות היה גדול עוד יותר, ככל הנראה ניצבו בעבר מצבות רבות בין שורות המצבות. מצבות הקברים בבית הקברות מתעדות את התפתחות ההתישבות היהודית בעיר בצורה יחודית ועקבית. באזור המוגבה בדרום החלקה נמצאות המצבות העתיקות ביותר, במרכז נמצאיות מצבות מתקופת הרנסאנס, הבארוק והניאו קלאסיקה. בצפון החלקה נמצאות המצבות החדשות ביותר מן המחצית השנייה של המאה הי ט ומן המאה העשרים. כאן גם ממוקמת האנדרטה לקרבנות השואה. בבית הקברות נמצאות מצבות לוח לא סימטריות רבות, האפיניות למזרח צ כיה. המצבות מעוטרות בעושר ומצבות רבות מתקופת הבארוק דומות למצבות מגולצ וב יניקוב (מצבות אלה עשויות בדרך כלל שיש בהיר, קווי המתאר שלהן עדינים וענפים, הכיתוב על המצבות עדין ולא עמוק, צורת האותיות מרובעת ומעודנת). בחלק המרכזי של s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 47 )

16 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 48 ) Burial services were performed in this cemetery until WWII, the last funeral being completed in secret in May 1940 (the deceased was Alois Bass). Fortunately, the cemetery was not damaged by the Nazis thanks to the extraordinary efforts of an officer named R. Pleskot who had brushes planted around the peripheral wall in 1941 to keep the cemetery off sight. After the war, the cemetery became the property of the Jewish community in Prague that, however, could not take care of the premises due to the then emerging political situation, thus leaving the cemetery to the ravages of time. It overgrew with air-borne woody plants. Its peripheral walls, morgue, sexton s house and gates were damaged. For a while the cemetery s liquidation was planned to give way to a new garage parking area. After the Velvet Revolution in 1989, the cemetery was saved by the local Jewish Culture Preservation Society (see the text above) whose members working together with local scouts and other volunteers initiated preservation activities, weeding, repairs of the walls, morgue, gates, as well as sexton s house that underwent complete reconstruction to be suitable for permanent occupancy. It was thanks to these wonderful efforts that the cemetery was proclaimed a cultural monument in Today, the cemetery is regularly maintained by its conscientious janitor who made it the best-maintained sights of its sort in the Chrudim District. The place is a sought-after cultural sight. The Municipal Authority Office in Heřmanův Městec regularly arranges sightseeing tours with a guide to the synagogue, rabbi s house and cemetery. בית הקברות נמצאת מצבה בודדת משנת המצבה עשויה אבן והיא מקורה בגג מתכת. מצבה מונומנטלית נוספת היא מצבת הקבר של משפחת באייר (Baer) ממחצית המאה הי ט בחלק הדרומי מזרחי של בית הקברות. המצבות בבית הקברות מעוטרות בעיטורים סמליים רבים. נמצאים כאן עיטורים מסורתיים לקברי כהנים (כפות ידיים בברכת כהנים) וקברי לוויים (כד מים), עיטורים המתקשרים לשמות הנפטרים (אריה או ציפור), סמלים המתקשרים למקצועם של הנפטרים (מספרי חייטים ומחט, ספר, סמלי סנדלרים), עיטורי פרחים ומוטיבים צמחיים (עצי דקל, ענפי גפן), מגיני דויד וכדומה. הכיתוב על המצבות העתיקות ביותר הוא בעברית בלבד, במצבות מן המאה הי ט נוסף לכיתוב העברי גם כיתוב בגרמנית או (לעיתים רחוקות יותר) בצ כית. על מצבות הקבורה החדשות יותר, מסוף המאה הי ט ומתחילת המאה העשרים נמצא יותר מצבות בגרמנית ובצ כית ללא כיתוב עברי. לעיתים קרובות נמצא הכיתוב ת.נ.צ.ב.ה גם על מצבות ללא כיתוב בעברית. מצבות הקבורה של פליטי גליציה ובוקובינה מתקופת מלחמת העולם הראשונה מהוות יוצא מן הכלל ולמרות שכולן מתחילת המאה העשרים הן כתובות עברית בלבד. בערך במרכז בית הקברות נמצא בית טהרה משנת על יד בית הטהרה נמצא שער הכניסה לבית הקברות. בבית הטהרה מאוכסן עד היום ארון קבורה קהילתי, יהודי העיר רכשו ארון קבורה בודד על מנת לעקוף את תקנות הקבורה של הקיסר יוזף השני שקבעו קבורה בארונות בניגוד למסורת היהודית. גופת המת הובאה לבית הקברות בארון, אך נקברה כאשר היא עטופה תכריכים בלבד ובארון הקבורה נעשה אחר כך שימוש חוזר. בבית הטהרה נמצאת גם עגלת קבורה משופצת. העגלה הובאה מבית הקברות היהודי בכפר הור יצה (Hořice) שבאזור פודקרקונושי.(Podkrkonoší) במספר ויטרינות המותקנות בבית הטהרה מתוארים מנהגי קבורה יהודיים וסמלים בעיטורי המצבות. בחלקו הצפוני של בית הקברות נמצא שער כניסה מיוחד במינו המיועד לכהנים. בחלקו הצפוני מערבי של בית הקברות עומד בית הקברן. הבית שופץ וכיום מתגורר במקום שומר בית הקברות. בית הקברות תיפקד עד מלחמת העולם השנייה. בחודש מאי של שנת 1940 נערכה בחשאי הלוויה האחרונה בבית הקברות, לוויתו של אלויס באס Baas).(Alois בית הקברות לא ניזוק על ידי הנאצים תודות לקצין ר. פלסקוט Pleskot).R) שהורה לשתול שיחים מסביב לחומת בית הקברות על מנת שלא יבלוט לעין. לאחר מלחמת העולם השנייה הועבר בית הקברות לידי הקהילה היהודית של פראג, אך בגלל המצב הפוליטי בזמן השלטון הקומוניסטי לא יכלה הקהילה לטפל בבית הקברות והוא נעזב והוזנח, צמחיית פרא גדלה בשטחו, קירות בית הקברות, בית הטהרה ובית הקברן ניזוקו. הוגשו תכניות להריסת בית הקברות ולבניית מוסכים במקום. לאחר מהפכת הקטיפה של שנת 1989 הוצל בית הקברות על ידי העמותה המקומית להצלת המורשת היהודית. חברי העמותה, יחד עם ארגון הצופים ועם מתנדבים נוספים, החלו בעבודות הצלה בבית הקברות. הצמחייה העבותה דוללה, בית הטהרה וקירות בית הקברות תוקנו בהדרגה. בית הקברן תוקן כך, שיוכל לשמש למגורים. בשנת 1991 הוכרז בית הקברות אתר מורשת תרבותית. כיום מתוחזק בית הקברות בקביעות על ידי שומר בית הקברות ומבקרים רבים פוקדים את האתר. עירית הר מאנוב מסטץ מארגנת סיורים מודרכים בבית הכנסת, בבית הספר היהודי ובבית הקברות.

17 h o j e š í n ה וֹ י ש י ן h o j e š í n 340 Vilémov Horní Ves Hoješín Seč Vodní nádrž Seč 337 Heřmanův Městec Chrudim The first mention of the community of Hoješín dates back to the year 1491 when its name appeared, for the time, on the list of the property of the Rousínov farmstead. In the 17 th century, the community belonged to the Modletín estate, whose last owner, Václav Demuth, purchased Hoješín in The Jewish settlement was first documented in the 18 th century, probably even prior to the first census ever taken in The Jews even had their own prayer room in the town. From the beginning of the 19 th century until the year 1902, the prayer room was found in village house No. 30. After this house burnt down, the prayer room was never restored again. Like in other towns, the Jewish religious community ceased to exist in 1890 and Hoješín was integrated in the Chotěboř rabbinate. Hoješín s Jews also founded their own cemetery, approximately 0.5 km north of the town, originally nearby the Chrudimka River. After the Seč dam was built in 1932, one half of the cemetery area was elevated and a protecting concrete wall was erected around it. The initial cemetery area was 1240 m 2. The cemetery was established in the middle of the 18 th century, the oldest tombstone comes from 1814 and the last funeral took place in Upon folding the activities of the Jewish community, cemetery administration and maintenance was taken over by the Jewish community in Chotěboř whose records of 1894 speak of the repair of the roads leading to the cemetery. The cemetery was liquidated in two stages during the second half of the 20 th century. First, a district hygienist ordered that the morgue, cemetery wall and some of the tombstones be removed in Later, in 1980, the same authority required (despite the protests of preservationists) that all of the remaining graves be removed and stored in a pit near the cemetery. In the fall of 1980, the cemetery was transformed into a park with seven graves left. A plaque commemorating the existence of the cemetery was also made. In 1999, the cemetery was included in the property of Prague s Jewish Community. The seven remaining gravestones (usually from the mid 19 th century) have been marinated to this date, displaying either Hebrew or Hebrew-German inscriptions. První zmínka o osadě Hoješín pochází z r. 1491, kdy se její jméno objevuje v soupisu majetku rousínovského statku. V 17. století patřila k modletínskému panství, posledním majitelem byl Václav Demuth, který Hoješín koupil v roce s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 49 )

18 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 50 ) Židovské osídlení je v obci doloženo od 18. století, zřejmě již před sčítáním v roce V obci měli Židé i vlastní modlitebnu, od počátku 19. století do r tomuto účelu sloužila chalupa čp. 30, po jejím požáru však již nebyla obnovena. Židovská obec zanikla jako v dalších venkovských obcích v r a Hoješín připadl pod rabinát do Chotěboře. Hoješínští Židé založili v obci i vlastní hřbitov asi 0,5 km severně od obce, původně nedaleko řeky Chrudimky. Po vybudování přehradní nádrže Seč v r byla polovina plochy hřbitova vyvýšena a vybudována ochranná betonová zeď. Původní rozloha hřbitova činila 1240 m 2. Hřbitov byl založen v polovině 18. století, nejstarší náhrobek pochází z r. 1814, poslední pohřeb se zde konal v r Správu hřbitova převzala po zániku místní obce židovská náboženská obec v Chotěboři, z jejíchž zápisů se v r dovídáme o úpravě cest u hřbitova. K likvidaci hřbitova došlo ve dvou etapách v 2. polovině 20. století. Nejprve byla v r zbourána na příkaz okresního hygienika márnice, hřbitovní zeď a odstraněna část pomníků, posléze v r byly na příkaz téže instituce ( přes protesty památkářů) odstraněny zbylé pomníky a složeny v jámě v blízkosti hřbitova. Na podzim téhož roku byl hřbitov upraven jako park a zbývajících sedm pomníků v něm ponecháno. Byla zhotovena i pamětní deska, která na existenci hřbitova upozorňovala. Hřbitov se v r dostal zpět do majetku Židovské obce v Praze. V dnešní době zde lze nalézt zbylých sedm náhrobků (většinou z poloviny 19. století), nápisy na nich jsou buď hebrejské nebo hebrejsko-německé. המסמך הראשון המתיחס לכפר הוישין (Hoješín) הוא משנת 1491, במסמך זה מופיע שם הכפר ברשימת האדמות שבבעלות אחוזת רואוסינוב.(Rousínov) במאה הי ז היה הכפר חלק מאחוזת מודלטין,(Modletín) וואצלאב דאמוט Demuth),(Václav שקנה את הכפר בשנת 1839 היה הבעלים האחרון של הכפר. ההתישבות היהודית בהוישין מתועדת מן המאה הי ח, ככל הנראה התגוררו יהודים בכפר עוד לפני מרשם התושבים של שנת בית הכנסת של הכפר מוקם בבקתה שמספרה 30, בית הכנסת היה בשימוש מתחילת המאה הי ט ועד שנת בשנת 1902 נשרפה הבקתה ובית הכנסת לא נפתח מחדש לאחריה. הקהילה היהודית של הוישין נסגרה, כמו קהילות כפריות רבות אחרות, והיהודים שנשארו בכפר נרשמו ברבנות הקהילה היהודית של העיר חוטבור. יהודי הוישין יסדו בית קברות עצמאי כמחצית הקילומטר מדרום לכפר. במקור, עבר נחל חרודימקה (Chrudimka) בקרבת בית הקברות. לאחר סכירת הנחל בשנת 1932 הוגבהה מחצית משטח בית הקברות ונבנה קיר מגן מבטון. בית הקברות נוסד במחצית המאה הי ח על שטח של 1240 מ ר. המצבה העתיקה ביותר בבית הקברות היא משנת 1814 והלויה האחרונה נערכה בבית הקברות בשנת לאחר שנסגרה הקהילה היהודית בכפר היה בית הקברות באחריות הקהילה היהודית של העיר חוטבור. ברישומי הקהילה בחוטבור ניתן לקרוא על תיקונים שנערכו בכביש הגישה לבית הקברות בשנת בית הקברות נהרס בשני שלבים במהלך המחצית השניה של המאה העשרים. בשנת 1962 הורתה מחלקת התברואה האזורית על עקירה חלקית של המצבות ועל הריסת בית הטהרה וחומת בית הקברות. בשנת 1980 הורתה מחלקת התברואה, למרות מחאות של המחלקה לשימור עתיקות, לעקור את המצבות הנותרות ולטמון אותן בבור בקרבת בית הקברות. בסתיו של שנת 1980 סודר שטח בית הקברות כפארק עירוני ושבע מצבות סמליות הושארו במקומן. בפארק הותקן לוח זכרון שהעיד על יעודו הקודם של השטח. בשנת 1999 הוחזר בית הקברות לידי הקהילה היהודית בפראג. כיום ניתן לראות במקום את שבע המצבות שנותרו במקומן, רובן מתחילת המאה הי ט. הכיתוב על המצבות הוא בעברית בלבד או בעברית וגרמנית. Hoješín. Poslední dochované náhrobky. / The last well-preserved tombstones. הוישין. מצבות הקבורה האחרונות שנשתמרו.

19 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 51 )

20 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 52 ) c h r u d i m Nejstarší písemná zmínka v Kosmově kronice o Chrudimi se vztahuje k roku 1055, kdy zde zemřel kníže Břetislav na tažení do Polska. Chrudim byla královským věnným městem, osídlování Židů se proto řídilo pravidly, která se na tato města vztahovala. Nejstarší doklady o Židech ve městě uvádějí Židovku Ester v r. 1556, které městská rada povolila dovážet a čepovat cizí vína (tj. nechrudimské výroby). Na přítomnost Židů ve městě můžeme však usuzovat již dříve z pomístních jmen, nejstarší městská kniha z let uvádí ulici jménem Židovská, v městských knihách se rovněž setkáváme s pojmem na Židovském kopci. 17 Heřm. Městec 37 Pardubice Ždírec nad Doubravou Centrum 37 Chrudim 17 Vysoké Mýto ח ר וּ ד י ם c h r u d i m The oldest written mention of Chrudim can be found in Kosmas Chronicle and refers to the year 1055 when Prince Břetislav died here in a campaign to Poland. Because Chrudim was a royal dowry town, Jewish settlement had to follow rules applicable to the town s status. The oldest evidence of the Jews presence in the town speaks of a Jewish woman called Ester and dates back to the year 1556 when the Town Council permitted the supply and decanting of foreign wines (i. e. the wines that were mot produced in Chrudim). However, the presence of the Jews in this locality can be deduced from field names existing even earlier. For instance, the oldest town archives kept in the years recorded a street called Židovská ( Jewish ) and they also made references to a place called Jewish Hill. In the year 1650, the town councilors decided that no Jews, except Abraham Hippen, could stay in Chrudim. A religion-based inhabitants survey from 1651 reported 2 Jewish families of 4 members. In the years 1656 and 1660, the Town Council banished the Jews entirely. Over the following 100 years there were no Jews in Chrudim. Instead, they only did business with and were creditors to Chrudim s citizens. The first Jews were not allowed to settle here until 1765 when, despite the councilors protests, the Supreme Administration Province Authority ( gubernium ) permitted them to establish a tobacco storehouse. During the censuses of 1783 and 1793, nine or ten people of Jewish religion, respectively, were recorded. In the year 1837, two Jewish families were officially registered in the town. A pronounced increase in Jewish population began after their complete emancipation following from the amended Constitution in Chrudim witnessed an influx of Jews coming from neighboring communities Hroubovice, Zájezdec, Přestavlky, Heřmanův Městec who started their trades and shops. The Jewish minority reached its peak in about 1900 when a census reported 260 of them. The Jews from Chrudim were members of the Heřmanův Městec religious community. When their numbers began to grow in the last third of the 19 th century, their emancipation activities intensified accordingly. In the year 1887, they established the Union for the Practicing of Israelite Worship that purchased land for cemetery construction in an 1889 auction sale. The Union members took care of religious life organization, ensured religious education at schools and were active participants in the town s social life. A synagogue has never been built in Chrudim. First, the Jews used several rented premises as prayer rooms the original prayer room is believed to have been in house No. 124/I (today in Široká St.)